adirshlomo

https://www.youtube.com/watch?v=uE0TuySzhiQ

(יום ו׳ 7/6/24) משה פייגלין בריאיון לתוכנית ”פעמיים הפוך“ בגלי ישראל https://www.facebook.com/GaleyIsrael/videos/404961392003252/?__cft__[0]=AZVczz2ij6CIAqNljHAmFm6-5yFrdnVauxKuFbFpM2qMJCT2Et0Edx20vNzYmJaPTfwh6y83zhHm6YXMjBaK3J3G3GQ-ZH9ClucN1njBu3GHuh5Mvt-CScDfszX3PZpQpNhcsEMfXcnXDCnN-6HQ1uhiaWKEsv-RkPKtHlli9COH-poxojjBOG4UPZx8Wf_XID0SoJUE2sFVXzW4UBj63fF-&__tn__=%2CO%2CP-R

חוגגים את הנס ואת התקווה. הנה ממשמשים ובאים, יום הזיכרון לשואה ולגבורה וימי הזיכרון והעצמאות. מה משמעותו של יום השואה בשנה שבה קיבלנו יום שואה מרוכז שכזה בגבולנו הדרומי? מה משמעות זכרון הנופלים כשממשלת ישראל מוסיפה לשלוח את בנינו לסכן את חייהם בכדי לאבטח את משאיות הסיוע לחמאס ואת הנמל הימי הנבנה עבור האויב. ומה משמעות יום העצמאות כשמתברר שבלי לשאול אותנו, הועברה הריבונות במדינת היהודים - לידיה של מעצמה זרה. את משמעות יום השואה, הזיכרון והעצמאות, יש להבין השנה בהקשר רחב הרבה יותר מהנקודה הקשה בזמן שבה אנו נמצאים עכשיו. לא המדינה הצילה את העם ב 7 באוקטובר, אלא להיפך - העם הציל את המדינה. לא היה שם צבא ולא היתה שם מדינה, היה שם עם ישראל. אנו עדים למעבר תודעתי עמוק וכואב מאוד. ואולם המשבר הזה הוא הזדמנות פז לשינוי ולהתקדמות. הכוחות הנפלאים שהתגלו בדור השלישי לצד מנהיגות חדשה שתצמח ותורה את דרכנו יבטיחו את הפרק הבא והמפואר בתולדות עם ישראל בארצו. נדבר על כך הערב ב 5X5.

בהשתתפות משה פייגלין

היום, ב5×5, נדון בכך, ונדבר גם על: העקירה בבנימין, ההתנכלות לח”כ סון הר מלך – ומדוע מה שהבנו, לפני 27 שנה, כשהקמנו את תנועת ‘מנהיגות יהודית’, רלוונטי היום יותר מתמיד. אתגר הילדים המתאבדים. מדוע הילדים המחבלים, הם אתגר ביטחוני הקשה ומסוכן יותר מהאיראנים. יאיר שרקי ומכתבו המרגש. כיצד אמור לנהוג הומוסקסואל שומר מצוות. אנו מזמינים צופים בסיטואציה דומה, לעלות לשידור ולשוחח.

19/02/2023 – כ״ח בשבט ה׳תשפ״ג מדגלי ישראל לדגלי גאווה מוזר?! יום העצמאות ויום ירושלים, הפסידו אצלנו לטובת – חודש הגאווה. את הנפת דגלי הלאום ביום העצמאות, השאירו בשמאל לילדותיים הסרוגים האלה, ההם ששכחו “להתקדם” מן הפרימיטביות הלוקאלית אל זהויות גלובליות מתקדמות…. ויום ירושלים? הוא בכלל הפך לחגיגה פרטית של מגזר הלא מתקדמים, הסרוגים ההם – שלא לומר החשוכים כן… לעומת זאת את יום הגאווה, הפכנו לשבוע הגאווה, ואח”כ לחודש הגאווה וכל הארץ דגלים דגלים – דגלי גאווה כמובן לא כחול לבן חלילה… ופתאום, מהפך. אמנם פה ושם אנו עדיין מוצאים עדיין בהפגנות השמאל, דגלי אש”פ ודגלי גאווה, אבל, מהר מאוד הבינו שם משהו, ופתאום, מפגן כזה של פטריוטיזם לאומי – ועוד בשמאל… מזמן לא נראה ברחובותינו… מה קורה כאן? מניין הלאומיות הקורנת הזו בהפגנות השמאל? ובכן שימו לב, מה שההפגנות הללו אומרות, זה בדיוק את מה שאנחנו אמרנו בהפגנות נגד הסכמי אוסלו. זו ארצנו… אלא שכשאנו אמרנו זו ארצנו, התכוונו זו ארצם של היהודים – כל היהודים, ימין ושמאל כאחד. האמירה שלנו היתה לאומית! וכשהשמאל מניף את דגלי ישראל הוא אומר זו ארצנו – ארצו של המגזר. האמירה שלהם היא מגזרית. הרפורמה במערכת המשפט מאיימת על ההגמוניה של השמאל. עכשיו נזכרים שם להניף את דגלי ישראל – והרבה, כדי לומר זו לא ארצכם, זו ארצנו…

15/02/2023 – כ״ד בשבט ה׳תשפ״ג אתגר טרור הילדים טרור הילדים הוא הקרב הקשה ביותר. ילדים בני 13, מול הצבא החזק ביותר במזה”ת. מי ינצח? התשובה היא שבהסכמי אוסלו, כשהכרזנו שהם העם הילידי פה, כשהכרזנו שזו ‘זו ארצם’, והפקדנו בידם את הצדק, שהיה קודם בידינו, בהסכמים ההם, הפכו במו ידינו את הילדים שלהם, לחזקים הרבה יותר מכל מטוסי ה F-35 , הטנקים והצוללות שלנו. כי שום טנק, של עם שאבד לו הצדק, לא ינצח ילד בן 13 שנחוש להילחם. אתם מבינים – מה שקרה באוסלו הוא שהפכנו את עצמנו, לאורחים בארצנו. מן צלבנים, קולוניאליסטים, מן כח שיטור נורווגי שכזה – שלוחה של המערב במזה”ת. אנו מנסים להידמות למדינות המערב, להישען על ערכיהן ולזכות בתמיכתן. זו הזהות שאנו עושים הכל כדי לאמץ לעצמנו. במערב, שהתרבות שלו נשענת על יסודות נוצריים, התייאשו מכל אמת שהיא. הסימן לכך שאתה צודק, הוא שאתה החלש בסיפור. המודל המוסרי האלוהי שלהם – הוא הצלוב הסובל כל העת. בכדי להתקרב אליו צריך להתנתק מן העולם, להתנזר מנשים ומהחיים. הקדושה נמצאת ברוח בלבד. גם המוסלמים ויתרו על חיבור הרוח והחומר. אבל שם פנו לכוון ההפוך. המודל המוסרי האלוהי שלהם, הצודק בסיפור, הוא החזק, כובש הארצות והנשים, גן העדן השמור למאמיניו – הוא, בית בושת… למבקשים לדבוק בערכי המערב, אין אמת הניתנת להשגה, אין בנמצא עבורם שום צדק העומד בזכות עצמו בלי קשר לשאלה אם חזק אתה או אם חלש. הערך היחיד שבשמו מותר לדבקים בערכי המערב, להשתמש בכוחם, הוא ערך ההגנה העצמית. לכן, משויתרנו באוסלו על הצדק היהודי שלנו ואימצנו את הצדק הנוצרי, מותר לנו להשתמש בכח, אך ורק ברגע החולף הזה, שבו אנו חלשים יותר. מותר לנו לנטרל מחבל, רק לאחר שכבר שלף את הסכין והחל לדקור. מותר לנו לירות רק על הטילים שלהם – לאחר שכבר שוגרו. אבל מה נעשה כשמדובר בילדים? ילדים הרי אינם אחראים למעשיהם. הם חלשים גם כשהם יורים… איך ננצח אותם? התשובה היא שכל עוד הפכנו את עצמנו לאורחים קולוניאליים מערבים במה שהיה פעם ארצנו, כל עוד לא ביטלנו את אוסלו ונותרנו עם הצדק הנוצרי שאימצנו, אין לנו שום סיכוי נגד הילדים הללו. לכן טרור הילדים הוא המבחן האחרון והקשה ביותר. אם לא נדע לבטל את אוסלו, להחיל ריבונות ולשוב אל עצמנו ואל הצדק שלנו – אנחנו נפסיד במבחן הזה, נפסיד חלילא במלחמה כולה – ולא יהיה לנו שום בג”צ להאשים. אם נפסיד במערכה המכריעה הזו, נוכל רק את עצמנו – את המחנה הלאומי – שלא ידע להציב לישראל שום חזון חלופי במקום חזון אוסלו, שהציב לה השמאל.

ריאיון בתוכנית ’ישראל הבוקר‘ עם שי גולדן בערוץ 14 | 14/02/2023 – כ״ד בשבט ה׳תשפ״ג

14/02/2023 – כ״ג בשבט ה׳תשפ״ג חיזוק הדמוקרטיה, או חורבנה! ההישג והבשורה האמיתיים, בשיחת הפודקאסט שניהלתי עם אורי זכי, יו”ר הנהלת מר”צ, הוא, שבמשך שעה וחצי, הצלחנו לשוחח בנושאים המלהיטים ביותר, בלי להסכים על כמעט שום דבר, אך מתוך הקשבה הדדית. כמה חסרה כיום היכולת הזו.

13/02/2023 – כ״ב בשבט ה׳תשפ״ג פטריוטים על חלשים זוכרים את התמונות האלה? כך נראו החיילים ששלחה מדינת ישראל כדי לגרש את תושבי גוש קטיף מבתיהם. שימו לב לדגלי המדינה, שהודבקו להם בכל מקום בולט – על הראש ועל הגוף. כך נראתה ה ‘הידברות’ של השמאל, נוכח מהלך אכזרי ובלתי הפיך, מהלך שבא אחרי הבטחת בחירות ש’דין נצרים כדין תל אביב’ – וכו וכו אבל לא על כך באתי לדבר היום, אלא על משהו אחר לגמרי. שימו לב לחיילת הנפלאה הזו שבאה לחלץ נפגעים בטורקיה – לאיזה צבא היא שייכת והנה המטוס שהביא אותה – לאיזה מדינה ולאיזה חיל אוויר הוא שייך? אתם מבינים – את כל הפטריוטיות שלנו, הגאווה הלאומית שלנו, ידענו להדביק על החזה ועל הראש כשבאנו לגרש את המתנחלים בעצם מה שאמרה הפטריוטיות ההיא – זה אתם צריכים לציית לנו – כי אנחנו מייצגים את הציונות אנחנו המדינה ואתם הרי נאמנים למדינה לא? ראשית צמיחת גאולתנו.. אתם נאמנים למדינה, אז רדו על הברכיים ועזרו לנו להחריב ולגרש אתכם ללא התנגדות. והיכן הפטריוטיות שלכם עכשיו? היכן הגאווה הלאומית. כל כך רציתם לקבל טיפת אהבה מהתורכים, שהסכמתם לוותר על כל סממני הלאום ובלבד שיואילו לקבל עזרה מכם. קו ישר מוביל מעודף דגלי ישראל שהדבקתם מלפנים ומאחור ועל הראש ומה לא – כשחיפשתם לגיטימציה להחריב את אחיכם למחיקת כל סממני הלאום כשביקשתם טיפת לגיטימציה – בתורכיה. וזה כמובן לא עזר, אתמול נודע כי כל המשלחת הישראלית ממהרת להתקפל מתורכיה בשל איומים לפגוע בה. כמה מפתיע…

12/02/2023 – כ״א בשבט ה׳תשפ״ג “והשוחט שחט” הדבר הנורא מכל בפיגוע הזה, הוא שזהו הנורמל החדש, ‘פורס מאז’ור’ שכזה כמו תאונת דרכים חיים עם זה… “השמש זרחה” – שורר ביאליק לאחר פוגרום קישיניב – השמש זרחה והשיטה פרחה והשוחט שחט”. 120 שנה חלפו מאז פוגרום קישינייב שעליו כתב ביאליק את הפואמה. עברנו שואה עברנו תקומה הקמנו מדינה וצבא חזק ומשטרה לתפארת אך בלי משים, חזרנו לקישיניב חזרנו לתודעת הגלות חזרנו לשמש שזורחת ולשוחט ששוחט כי ככה זה בטבע… השיטה פורחת וילדים יהודים נשחטים. איך זה קרה לנו? איך כאן במדינה שהקמנו, רצח ילדינו ואונס נשותינו חזר והיה לחוק טבע שפשוט אין מה לעשות נגדו? אנחנו אפילו מקריבים את בנותינו למולך לרוצחים על מנת לקנות שקט באינוסן… האמת אנחנו הרבה יותר נמוכים כאן בישראל, עם כל הצבא המפואר שלנו, הרבה יותר נמוכים ועלובים ובעיקר יותר גלותיים, מיהודי קישינייב לפני 120 שנה. מסתבר שמציונות השרירים האזרחית שלנו, נטל השטן את הנשק החזק מכל. “אז אמר השטן” – כתב אלתרמן – ” הַנָּצוּר הזה איך אוּכַל לוֹ? איתו הַאומץ וְכּישרון הַמָעֲשֵה וּכְּלֵי מִלְחמָה וְתושיָה עֵצָה לו וְאַמָר: לא אֶטֹּל כּוחוֹ וְלא רֶסֶן אָשִׂים ובמֶתֶג וְלא מוֹרַך אָביא בְּתוכו וְלא ידיו אֲרַפֶּה כְּמִּקֶּדֶם רק זֹאת אֶעֱשֵה: אַכְּהֵה מוֹחוֹ וְשכח שאיתו הצדק.” עם שכחת הזהות, נשכח גם הצדק ומשאבד הנשק הזה איבדו כל המטוסים, הטנקים והתותחים את משמעותם. כמו שמשון כרות מחלפותיו ששריריו העצומים אינם שווים דבר כך ניצבים אנו חסרי אונים מול ה”צדק הפלסטיני” שיצרנו כשוויתרנו על הצדק שלנו. וידינו כבולות ועינינו מנוקרות. ואיננו מסוגלים להגן על ילדינו ונשינו. ואנו מפקירים אותם לפראי האדם. כי בלי זהות אין צדק ובלי צדק הקמנו כאן מחדש את קישינייב

08/02/2023 – י״ז בשבט ה׳תשפ״ג “אין לנו, לשופטים, לא חרב ולא ארנק; כל שיש לנו הוא אמון הציבור בנו” בדצמבר 2008, זכיתי במקום ה 16 בבחירות המקדימות שקיים הליכוד לכנסת ה 18. נתניהו שחשש ממני מאוד, הצליח בתעלול שרחוק היה מלהיות חוקי, להוריד אותי למקום ה 36 והלא ריאלי. לכל העיתונאים ברור היה שאפנה לבית המשפט – אבל אני בחרתי להודיע עוד באותו ערב במהדורת מבט – שאין לי אמון בבג”צ ואינני מבתכוון לפנות אליו. “אין לנו, לשופטים, לא חרב ולא ארנק; כל שיש לנו הוא אמון הציבור בנו”. הכריז באותם י כך הכריז בגאווה באותם ימים, נשיא בית המשפט העליון לשעבר – אהרון ברק – את הצעד המוזר שבו נקטתי – לוותר על פניה לארכאות שכולם האמינו שאזכה בה, ולוותר על מקומי המובטח בכנסת – איש לא הבין. עכשיו שימו לב לכותרת העכשווית בווי נט. “רוב האזרחים לא סומכים על הרשות השופטת. אמון הציבור בשפל חסר תקדים.” מערכת משפט חזקה ועצמאית, היא נשמת אפה של כל מדינת חירות. עצם המושג מדינה נגזר מן השורש דין. מדינה היא מקום שבו דין אחד לכולם. בלי משפט אין דין ואין מדינה. אהרון ברק צדק לחלוטין. כל כוחה של המערכת הזו נשאב מן האמון בה. נותר רק לנסות ולהבין מי גרם לאובדן האמון. המערכת שנכסה לעצמה את כוחם הריבוני של נבחרי העם, בכדי להכריע בשאלות ערכיות ופוליטיות, או מי שהתריע מפני התהליך והציב מראה מול מערכת המשפט אני בטוח ש”המשפחה הלוחמת” – ה’לה פימיליה’ המשפטית, או כפי שכינה אותה רובי רבלין כשמנעה ממנו להתמנות לשר משפטים – ‘כנופיית שלטון החוק!’ – כך כינה נשיא המדינה לשעבר את הארגון שהפך לסוג של מפלגה תואמת מר”צ עם כח בלתי מוגבל ומרוסן, ובכן אני בטוח שהכנופיה הזו מאשימה עכשיו את המראה. כלומר אותי ושכמותי שהתרענו בפניה כל השנים. אבל האמת היא שהדרך היחידה להשיב את האמון במערכת המשפט, היא בדיוק מה שעושים עכשיו לוין ורוטמן. להשיב לציבור את התחושה כי מדובר בשליחיו ולא בקומיסרים של איזו אג’נדה מטעם עצמם. צדק השופט ברק, אין לה למערכת המשפט אלא את אמון הציבור ועלינו לעמול עכשיו להשיב למערכת את האמון שחיסלת.

09/02/2023 – י״ח בשבט ה׳תשפ״ג 5×5 – דמוקרטיה היום, ב 5×5, לא נדבר על הרפורמה… הנושא המרכזי היום יהיה – דמוקרטיה. בשל חוסר ההבנה הבסיסית באשר לצהות הדמוקרטיה, מצליחים כיום להוציא רבבות לרחובות. כיצד קרה, שהמילה הזו, ‘דמוקרטיה’, שאפילו תרגום לעברית אין לה… הפכה להגדרת זהות מדינת העם, שאינה מופיעה כלל בשפתו? מדוע אנגליה אינה אנגלית ודמוקרטית? אבל צפון קוריאה, היא ‘הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה’… הדמוקרטיה מפורשת על ידי כל צד בצורה שונה וגם הפוכה. צ’רצ’יל טען שדמוקרטיה היא שיטה גרועה מאוד, אולם אינו מכיר טובה ממנה, אצלנו, יש המנסים לייחס לדמוקרטיה סוג של קדושה. מה זו דמוקרטיה? מהיכן צצה, מה הם עקרונותיה? והאם ישראל יכולה בכלל להיות יהודית ודמוקרטית?

מה ניתן ללמוד מעו”ד דוד חודק ומאל”מ זאב רז? מה המשותף לשניים? ובכן שניהם נולדו פחות או יותר עם המדינה, אשכנזים, חילוניים, שמאלנים וגיבורי מלחמה מעוטרים. מדובר באנשים שלידתה וצמיחתה של מדינת ישראל חופפת לחייהם שלהם והם גם סיכנו את חייהם בעבורה. בשנות החמישים הגיע לכאן העליה מצפון אפריקה, עליה שהפכה את ה DNA שלהם למיעוט. אבל הם לא כל כך שמו לב וחשבו שיהיה כאן כור היתוך ושהכל יסתדר – זה הרי הפרוייקט שלהם, הם המובילים, הם האמא והאבא של המדינה הזו, הכל בשליטה. בפינות גם גזזו בהיחבא פיאות לילדי העולים, אבל מי שבאמת פתר לאבות המייסדים של הישראליות את בעיית היותם מיעוט היו החרדים והציונות הדתית שנכנסו מרצונם לשמורות חברתיות שכאלה, עם גבולות מאוד ברורים בין תחומי הפנים והדת המותרים להם, לבין תחומי החוץ והביטחון – שמחוץ לתחום. ההסכמה הלא כתובה הזו החלה להתפרק כשגוש אמונים החל להקים התנחלויות. פתאום, מתוך דחף אמוני, מבצעת החברה היהדותית, מהלך גאו פוליטי שיקבע את זהותה של החברה האזרחית – מהלך בתוך ההיסטוריה הלאומית, ולא רק הפרטית. הסכמי אוסלו נועדו לקטוע את המהלך הזה ולהשאיר את המדינה בידי מיסדיה, כלומר ב DNA של חודק ורז. יחד עם אותם הסכמים, באותן שנים ממש, קיבלנו את ההפיכה השיפוטית של אהרון ברק. מדובר היה בשינוי משטרי מתגלגל שהבטיח באמצעות מערכת המשפט, כי מוקדי הכח ששמרו לעצמם המייסדים והורישום בקפידה מדור לדור לדומים להם, יישארו בידם ויבטיחו את ה”ישראליזציה של המדינה” מפני תהליך ה”ייהוד שלה” – כהגדרתו של ד”ר רון פונדק. השבת הריבונות לעם, כלומר השבת הדמוקרטיה, שמבשרת הרפורמה, שומטת את הקרקע מתחת לרגליהם של חודק ורז. וגיבורים שכאלה אינם יכולים לשבת מן הצד ולצפות בתהליך. ויש לקח צדדי שניתן ללמוד מהתקפלותם המהירה של השניים וההסברים המפותלים שנתנו להצהרותיהם הלוחמניות. אין שום קשר בין גבורה צבאית לגבורה אזרחית. ברגע שהוזמנו לחקירה, הפכו שני גיבורי המלחמה לפחדנים אזרחיים. פתאום דבריהם לא הובנו כהלכה וכו… אני שמח שירדו מאיומי האלימות, אבל במובן מסויים – התאכזבתי. אילו היו מתעקשים ולוקחים את דבריהם לבית המשפט, היינו מקבלים במה חשובה לבירור עומק של נושאים שאל לנו להדחיקם.

05/02/2023 – י״ד בשבט ה׳תשפ״ג זה לא על דמוקרטיה, זה על זהות הפגנות הזעם נגד הרפורמה הן הפגנות אוטנתיות. כמובן יש גם מניפולטורים, מחפשי ריגושים ושלל טיפוסים מוזרים, מתלהמים, אלימים ורודפי כותרות. אבל כאלה יש להודות, נמצאים בכל מקום. הסך הכל של ההפגנות הללו מבטא חש אמיתי, ובתוך המפגינים אפשר למצוא אנשים שהם אכן מלח הארץ, אינטלגנטים, אכפתיים ותורמים. אתמול פגשתי אחד כזה. אדם שעזב משרת הי טק בכירה בכדי לעבור השתלמות ולהפוך למנהל בית ספר – אותי זה מרשים יותר מכל דרגה צבאית או רקורד קרבי. ואז צפה ועולה בייתר שאת השאלה, איך אנשים כל כך רציניים ואינטלגנטים, יוצאים לרחובות בטענות שאין להם כל אחיזה במציאות? כיצד קורה שראשי אוניברסיטאות, טוענים שהרפורמה תפגע באקדמיה – היכן מוזכר משהו שבכלל מתקרב לזה בהצעת החוק? כיצד קורה שמאות כלכלנים תוקפים רפורמה שלא מוזכר בה דבר וחצי דבר על כלכלה – כי “אולי בעתיד יחליטו לפקח על בנק ישראל” – כדברי … וכך גם רופאים בשם הרפואה שתיפגע, וגנראלים בשל הפגיעה בביטחון , ואנשי איכות הסביבה בשל פגיעה “חמורה” (ממש כך!) בטבע – כולם כולם תוקפים את הרפורמה במן טענה סיבובית הזויה שכזו, טענה שמניחה את המבוקש – כלומר הרפורמה תפגע בדמוקרטיה – את זה בכלל לא צריך להוכיח – ומכיון שכך אז הכל כאן יתדרדר… אז מכייוון שמדובר באנשים רציניים, חייבים להגיע למסקנה שהויכוח הוא בכלל לא על רפורמה הוא על משהו הרבה יותר יסודי. זוכרים את הד”ר רון פונדק? ב 2014, שבועות ספורים לפני מותו, נשאל אדריכל אוסלו האם הסכמי אוסלו לא נכשלו? שהרי לא שלום הביאו אלא מלחמה ושפך דמים כפול ומכופל? “אוסלו לא נועד להביא שלום” – השיב פונדק בכנות מפתיע – “הוא נועד לייצר ישראליזציה של המדינה במקום ייהוד שלה” אתם מבינים כמו שאוסלו וההתנגדות אליו, לא היו על שלום מול ביטחון – אלא על זהות ישראלית מול זהות יהודית. כך גם לרפורמה ולהתנגדות לה אין דבר וחצי דבר עם דמוקרטיה המאבק כאן הוא על זהות ישראליזציה של המדינה מול ייהוד שלה. ואין דבר יותר אותנטי – מאבק על זהות.

העולם על־פי שפטל (2/2/23) – גלי ישראל https://www.facebook.com/GaleyIsrael/videos/729861541992307

על משהו שלא התקרב לזה, הואשמתי בהמרדה. כשעוד דוד חודק, מאיים בכנס רשמי להשתמש בנשק נגד הרפורמה, ורשיונו לא נשלל, ושום חקירה ושום מעצר לא ננקט נגדו, המשמעות היא שמהותית, הימין לא ניצח שום בחירות. נדבר על זה הערב ב 5 על 5. וגם נדבר על: איך זה התחיל בפיתות לאסירים, ונגמר בסוהרות. סינדרום חאן אל אחמר. מדוע רפורמת לוין פוגעת בבריאות והצהרתו הסנסציונית של פרופ רצף לוי.