פרופ יונתן דובי הטענה שיש קונצנזוס מדעי היא שקר מוחלט דבר כזה מעולם לא היה קיים מדובר בלהטוטים תקשורתיים שמונעים מאגנדה לא ממדע אמיתי

פרופ יונתן דובי הטענה שיש קונצנזוס מדעי היא שקר מוחלט דבר כזה מעולם לא היה קיים מדובר בלהטוטים תקשורתיים שמונעים מאגנדה לא ממדע אמיתי

הטענה ש*"יש קונצנזוס בקרב מדענים"* בעצם אומרת שכביכול רוב מוחלט של המדענים מסכימים על נושא מסוים, ולכן אין צורך לערער עליו או לבדוק אותו מחדש.
הבעיה היא שזו אשליה מכמה סיבות:

1. היסטורית – זה לא קיים
מעולם לא היה מצב שבו כל או רוב מוחלט של מדענים הסכימו באופן מוחלט על שאלה מדעית חשובה. מדע מטבעו מתקדם דרך מחלוקות, ניסויים והפרכת תאוריות קודמות. אפילו בנושאים כמו מבנה האטום, חיידקים כמחוללי מחלות, או תורת היחסות – היו חילוקי דעות ארוכות שנים.

2. הגדרה לא ברורה של "קונצנזוס"
לרוב אין סקר אמיתי או הצבעה גלויה של כל המדענים. במקום זה, קבוצות אינטרס בוחרות ציטוטים, מחקרים ואנשים שמתאימים לנרטיב שלהן, ומציגות את זה כ"כולם מסכימים".

3. הטיות פוליטיות וכלכליות
כאשר נושא נוגע לאינטרסים כלכליים, פוליטיים או אידיאולוגיים (למשל אקלים, חיסונים, הנדסה גנטית), יש מי שמנסה להציג "קונצנזוס" כאמת מוחלטת כדי לחסום דיון ביקורתי.

4. שימוש כטקטיקה רטורית
אמירה ש"יש קונצנזוס" נועדה להרתיע מתנגדים – כאילו מי שמפקפק הוא "מכחיש מדע" – למרות שבפועל חלק מהחוקרים חולקים על הגישה או מביאים נתונים אחרים.

בפועל, מדובר בלהטוט לשוני ואסטרטגיה תקשורתית שמונעת מאג'נדה, ולא ממדע פתוח וביקורתי.

דוגמאות :

1. הנוזלים בגוף כקובעים את הבריאות (תורת ה”הומוריזם”)
במשך אלפי שנים, רופאים היו משוכנעים שבריאות נקבעת לפי איזון בין ארבעה “נוזלי גוף”: דם, ליחה, מרה צהובה ומרה שחורה. טיפולים כללו הקזות דם ותרופות לשינוי ה”איזון”. זה היה “קונצנזוס” מוחלט – עד להתפתחות הרפואה המודרנית והבנה של חיידקים, וירוסים ותאים.

2. היבשת לא זזה – הטענה היבשתית קבועה
עד שנות ה־50 של המאה ה־20 רוב הגאולוגים לעגו לאלפרד וגנר, שהציע ב־1912 את רעיון נדידת היבשות. הקונצנזוס היה שהיבשות מקובעות במקומן. רק כשהצטברו ראיות ל”טקטוניקת הלוחות” – הקונצנזוס השתנה לחלוטין.

3. עישון אינו מסוכן לבריאות
בשנות ה־40–60, רופאים, חוקרים וחברות טבק הציגו “קונצנזוס” כביכול שאין הוכחות חותכות שעישון מזיק. פרסומות אף הראו רופאים ממליצים על מותגי סיגריות. רק מאוחר יותר, עם ראיות חזקות, ההכחשה נשברה.

4. אולקוס (כיב קיבה) נגרם מלחץ ומזון חריף בלבד
במשך עשרות שנים, “כולם ידעו” שכיבי קיבה נגרמים מלחץ, תזונה לא נכונה ואולי חומציות יתר. רק בשנות ה־80, שני חוקרים אוסטרלים (מרשל וורן) הראו שחיידק הליקובקטר פילורי הוא הגורם העיקרי – וגילו על כך פרס נובל.

5. דם אינו זורם במחזור סגור
עד המאה ה־17, הרופאים חשבו שדם נוצר בכבד, “נצרב” בגוף ונעלם – והלב רק “מחמם” אותו. וויליאם הארווי הוכיח ב־1628 את קיומו של מחזור הדם, ושינה קונצנזוס של מאות שנים.

הנה כמה דוגמאות עכשוויות שבהן מוצג לציבור “קונצנזוס מדעי” – אבל בפועל קיימת מחלוקת אמיתית בין מדענים:

1. שינויי אקלים – הגורמים והיקפם
מוצג כאילו 100% מהמדענים מסכימים שהתחממות כדור הארץ נגרמת אך ורק מפעילות אנושית, ושאין כמעט מרכיבים טבעיים בתהליך. בפועל, יש מדענים שחולקים על שיעור ההשפעה של האדם לעומת גורמים טבעיים (שינויים סולריים, מחזורי אוקיינוסים, פעילות געשית) – אך קולם לרוב מושתק או מוקטן.

2. בטיחות חיסונים – “הקונצנזוס” שהם בטוחים לחלוטין
הרשויות מציגות קונצנזוס מוחלט שחיסונים לכל האוכלוסייה ובכל מצב בטוחים ויעילים. בפועל, קיימים מחקרים ושיח מדעי על סיכונים אפשריים, השפעות לוואי נדירות, והצורך בהערכה מחודשת של חלק מהחיסונים או המינונים, במיוחד בטכנולוגיות חדשות כמו mRNA.

3. דיאטות ותזונה “נכונה”
בשנות ה־80 וה־90 היה “קונצנזוס” ששומן רווי הוא האויב מספר 1 של הלב. כיום יש מחקרים שמערערים על זה, ומראים שסוכר ופחמימות מעובדות הן בעייתיות יותר, ושחלק מהשומנים הרוויים אינם מזיקים כפי שחשבו.

4. מקור הקורונה (SARS-CoV-2)
הוצג לציבור “קונצנזוס” שהיא הופיעה בטבע ממעבר עטלפים-פנגולינים. מדענים, עיתונאים וגורמי מודיעין שהעלו אפשרות של דליפה ממעבדה – הושתקו בהתחלה. כיום אפילו ארגונים בינלאומיים מודים שאין ודאות בנושא.

5. יעילות צעדי סגר ומסכות בקורונה
ב־2020 הוצג קונצנזוס שמסכות וסגרים הכרחיים לחלוטין לעצירת מגפה. מאז פורסמו עשרות מחקרים שמראים שההשפעה שלהם קטנה יותר משחשבו, ושהנזק הכלכלי, החברתי והנפשי היה משמעותי מאוד.

6. טיפולים חדשניים בסרטן
לעיתים מוצג “קונצנזוס” שטיפול חדש הוא “פריצת דרך”, למרות שאין עדיין מחקר ארוך טווח. קולות של חוקרים שמזהירים מהשפעות עתידיות לא תמיד מקבלים במה.