"מאשור ליַהְוֶה: היסוד האשורי של התורה"

https://alexanderlevites.blogspot.com/2025/06/blog-post_95.html
מאשור ליַהְוֶה: היסוד האשורי של התורה
(От Ашшура к Яхве: ассирийский фундамент Торы)
התורה, הידועה גם כחומש משה, היא הבסיס של היהדות, הנצרות והאסלאם. עם זאת, מקורותיה והתפתחותה עדיין מעוררים מחלוקות בין חוקרים. אחת ההשערות הפחות מוכרות, אך בעלות משקל, היא שהאימפריה האשורית, אחת המעצמות הגדולות של המזרח הקדום, מילאה תפקיד מפתח בגיבוש התורה. השפעה זו באה לידי ביטוי הן בתוכן הדתי והמשפטי של הטקסטים והן ברעיונות התיאולוגיים שהתגבשו בתקופת השלטון האשורי במזרח התיכון.
הרקע ההיסטורי
במאות ה-8 וה-7 לפני הספירה, האימפריה האשורית שלטה על שטחים נרחבים, ממסופוטמיה ועד מצרים. בשנת 722 לפנה"ס, לאחר מצור ממושך, כבשו האשורים את ממלכת ישראל הצפונית, בירתה שומרון נהרסה, וחלק ניכר מאוכלוסייתה הוגלה. תושבים אלה, הידועים כ"עשרת השבטים האבודים", נטמעו בחברות אחרות תחת השלטון האשורי. ממלכת יהודה הדרומית, לעומת זאת, שרדה כמדינת חסות תחת האשורים, אך נאלצה להתמודד עם השפעתם התרבותית והדתית.
האשורים לא הסתפקו בכיבוש צבאי. הם הטמיעו את העמים הכבושים באמצעות מדיניות של גלות, ערבוב אוכלוסיות והטלת מיסים כבדים. במקביל, הם קידמו את התרבות והדת שלהם, כולל פולחן האל הלאומי אשור (Assur), ששימש כסמל לעליונות האימפריה. מדיניות זו השפיעה על עמי האזור, כולל הישראלים והיהודים, שחיו בצל האימפריה.
השפעה דתית ותרבותית
חוקרים רבים מצביעים על קווי דמיון בין התרבות האשורית לבין התורה. לדוגמה, הרעיון של ברית בין אל לעם, המרכזי בתורה, מופיע גם בטקסטים אשורים. חוזים בין המלך האשורי לעמים כפופים כללו שבועות נאמנות וחוקים, בדומה לברית בין יַהְוֶה לעם ישראל. כמו כן, החוקים המשפטיים בתורה, כמו אלה שבספר דברים, מזכירים במבנם את קודקס חמורבי ואת החוקים האשורים, שבהם נקבעו עונשים ותקנות חברתיות.

השפעה דתית ותרבותית
הדמיון בין התורה לבין התרבות האשורית אינו מוגבל לחוקים משפטיים בלבד. גם ברמה התיאולוגית ניתן לזהות השפעות. האל אשור, האל הלאומי של האשורים, תואר כמי ששולט על כל העולם וכמי שדורש נאמנות מוחלטת מעמו. תפיסה זו מזכירה את האופן שבו יַהְוֶה מתואר בתורה כאל עליון, שדורש פולחן בלעדי ואוסר על עבודת אלילים. חוקרים טוענים כי המעבר למונותאיזם מובהק ביהדות, שהתגבש בתקופה זו, עשוי להיות תגובה לתרבות האשורית, שבה האל הלאומי תפס מקום מרכזי.
בנוסף, טקסטים אשורים, כמו כתובות מלכותיות ותעודות דתיות, מדגישים את תפקיד המלך כנציג האל עלי אדמות. רעיון זה מופיע גם בתורה, שבה המלך הישראלי נתפס כמי שפועל בשם יַהְוֶה. לדוגמה, בספר דברים (פרק י"ז) מפורטים חוקי המלוכה, שבהם המלך מחויב לציית לתורה ולהימנע מהתנהגות שתסתור את רצון האל. חוקים אלה משקפים את המסורת האשורית, שבה המלך נדרש לשמור על חוקים אלוהיים כדי להבטיח את ברכת האל.
השפעה על ספר התורה
אחת הטענות המרכזיות של החוקרים היא שחלקים מהתורה, במיוח ספר דברים, נכתבו או נערכו בתקופת השפטים האשורית על יהודה, כלומר בסוף המאה ה-7 לפנה"ס. תקופה זו התאפיינה במשברים פוליטיים ודתיים, כולל רפורמות דתיות שנערכו בימי המלך יאשיהו (640–609 לפנה"ס). על פי המקרא (מלכים ב', כ"ב–כ"ג), נמצא במהלך שיפוץ בית המקדש "ספר התורה", שהפך לבסיס לרפורמה שכללה טיהור פולחנים זרים וריכוז הפולחן בירושלים.
חוקרים מודרניים סבורים כי "ספר התורה" זה היה קרוב לוודאי גרסה מוקדמת של ספר דברים. ספר זה מכיל חוקים ורעיונות תיאולוגיים שיש להם מקבילות בתרבות האשורית, כמו דגש על נאמנות לאל אחד וחוזה בין האל לעם. לדוגמה, חוזי נאמנות (vassal treaties) שהאשורים כפו על עמים כבושים כללו סעיפים הדומים למבנה הברית בספר דברים, כגון הבטחות לברכות במקרה של ציות וקללות במקרה של הפרת הברית.
שמות ומיתולוגיה
השפעה נוספת של התרבות האשורית ניכרת בשמות ובמיתולוגיה. השם "אשור" (Assur), האל הלאומי של האשורים, עשוי להיות קשור לשמות מקראיים מסוימים. לדוגמה, חוקרים הצביעו על דמיון אפשרי בין השם "אשור" לבין השם "אשר" (Asher), אחד משבטי ישראל. אמנם הקשר אינו חד-משמעי, אך הוא מעיד על חילופי תרבות בין העמים.
בנוסף, סיפורים מיתולוגיים בתורה, כמו סיפור המבול (בראשית ו'-ט'), מראים קווי דמיון למיתוסים מסופוטמיים, כגון עלילות גלגמש, שהיו נפוצים בתרבות האשורית. אף שהתורה מעצבת את הסיפורים הללו בהקשר מונותאיסטי, ניתן לזהות בהם עקבות של מסורות קדומות יותר שהיו חלק מהמרחב התרבותי של המזרח הקדום.
השפעה לשונית וספרותית
מעבר להשפעות התיאולוגיות והמשפטיות, ניתן לזהות גם השפעה אשורית על השפה והסגנון הספרותי של התורה. האשורים השתמשו בשפה האכדית, שהייתה שפה שמית קרובה לעברית, וכתבו טקסטים רשמיים בכתב יתדות. חלק מהמונחים והביטויים המשפטיים בתורה, במיוחד בספר דברים, מראים דמיון לנוסחאות משפטיות אשוריות. לדוגמה, הביטוי "שמור את החוקים והמשפטים" (דברים ד', א) מזכיר נוסחאות דומות בחוזים אשורים שבהם נדרשו העמים הכבושים לציית לחוקי המלך.
בנוסף, מבנה הנאומים בספר דברים, שבהם משה פונה לעם ישראל ומזהיר אותו מפני הפרת הברית, דומה לסגנון הכתובות המלכותיות האשוריות. בכתובות אלה, המלך האשורי נהג לפנות לעמו או לעמים כבושים, תוך פירוט הישגיו, חוקיו והעונשים שיוטלו על מי שימרה את פיו. חוקרים סבורים כי עורכי התורה הושפעו מסגנון זה כאשר עיצבו את נאומי משה.
רפורמת יאשיהו והקשר האשורי
הרפורמה הדתית של המלך יאשיהו, שתוארה לעיל, היא נקודה מכריעה בהבנת ההשפעה האשורית על התורה. בתקופת שלטונו של יאשיהו, האימפריה האשורית החלה להיחלש, ובמקביל התחזקה ממלכת יהודה מבחינה פוליטית ודתית. הרפורמה של יאשיהו, שכללה ריכוז הפולחן בירושלים והרס מקדשים מקומיים, נתפסת על ידי חוקרים כניסיון ליצור זהות דתית מונותאיסטית מובהקת, שתבדיל את יהודה מהתרבויות הסובבות אותה, כולל התרבות האשורית.
עם זאת, פרדוקסלית, הרפורמה עצמה מראה סימנים של השפעה אשורית. חוזי הנאמנות האשורים, שדרשו נאמנות מוחלטת למלך ולאל הלאומי, עשויים לשמש מודל לרעיון הברית הבלעדית בין יַהְוֶה לעם ישראל. יתר על כן, הדגש על כתיבת החוקים והפיכתם לטקסט קדוש, כפי שמתואר בסיפור מציאת "ספר התורה" בבית המקדש, מקביל למסורת האשורית של שימור טקסטים דתיים ומשפטיים בספריות ובמקדשים.
תגובה לתרבות האשורית
חשוב לציין כי ההשפעה האשורית על התורה לא הייתה העתקה פשוטה, אלא תהליך מורכב של קליטה, עיבוד והתנגדות. בעוד שהישראלים והיהודים אימצו אלמנטים מסוימים מהתרבות האשורית, הם גם התנגדו להיבטים אחרים שלה, במיוחד לעבודת האלילים ולפולחנים הפגאניים. התורה, כפי שהתגבשה, שימשה כלי להגדרת זהות לאומית ודתית נפרדת, שבה יַהְוֶה הוא האל היחיד והעם היהודי הוא עם נבחר.
תהליך זה ניכר במיוחד בספר דברים, שמכיל ביקורת חריפה על פולחנים זרים ועל עמים שכנים, כולל האשורים. לדוגמה, האזהרות מפני עבודת אלילים (דברים ד', ט"ו–י"ט) עשויות לשקף תגובה לפולחן האל אשור ופסליו, שהיו נפוצים באימפריה. באופן זה, התורה לא רק קלטה השפעות אשוריות, אלא גם השתמשה בהן כדי לחזק את המסר המונותאיסטי שלה.
התורה כתגובה וכהתפתחות
ההשפעה האשורית על התורה אינה מצביעה על כך שהיהדות הקדומה הייתה תוצר ישיר של התרבות האשורית, אלא על תהליך מורכב של אינטראקציה תרבותית. הישראלים והיהודים, שחיו תחת צל האימפריה האשורית, נאלצו להתמודד עם כוחה הצבאי, הפוליטי והתרבותי. בתגובה, הם פיתחו זהות דתית ייחודית ששילבה אלמנטים מהסביבה התרבותית הרחבה, אך עיצבה אותם מחדש בהקשר מונותאיסטי. התורה, ובמיוחד ספר דברים, משקפת את המתח בין קליטת השפעות זרות לבין הצורך להבדיל את עם ישראל מעמי האזור.
חוקרים מציינים כי התקופה שבה נכתבו חלקים מהתורה, ובמיוחד התקופה שלאחר נפילת האימפריה האשורית (בסביבות 612 לפנה"ס), הייתה תקופה של התחדשות תרבותית ביהודה. עם היחלשות האשורים ועליית האימפריה הבבלית, התפתח הצורך בטקסט קדוש שיאחד את העם ויחזק את זהותו. התורה שימשה כלי מרכזי בתהליך זה, תוך שימוש במוטיבים מוכרים מהתרבות המסופוטמית, כולל זו האשורית, אך עם דגש על ייחודיותו של יַהְוֶה כניגוד לאלים הלאומיים של עמים אחרים.
מסקנות: היסוד האשורי כחלק מהתפתחות התורה
המאמר טוען כי לא ניתן להבין את התפתחות התורה מבלי לקחת בחשבון את ההקשר ההיסטורי והתרבותי של האימפריה האשורית. השפעתה של האימפריה באה לידי ביטוי במגוון תחומים: החל מהחוקים המשפטיים והבריתות, דרך הסגנון הספרותי והתיאולוגיה, ועד לשימוש בשמות ומוטיבים מיתולוגיים. עם זאת, התורה אינה העתק של התרבות האשורית, אלא יצירה שהתפתחה כתגובה וכהתנגדות לעולם התרבותי שבו נכתבה.
האשורים, עם מערכת החוקים, הפולחנים והכתובות המלכותיות שלהם, סיפקו מסגרת תרבותית שהשפיעה על עמי המזרח הקדום, כולל הישראלים והיהודים. אך בעוד שהאשורים דגלו בפוליתאיזם ובכוח צבאי, התורה הציגה חזון מונותאיסטי שבו יַהְוֶה הוא האל היחיד, והעם היהודי הוא עם הברית שלו. תהליך זה של קליטה והתנגדות הוא שהפך את התורה לטקסט מכונן, שהשפיע על הדתות המונותאיסטיות הגדולות בעולם.
סיכום
המאמר מסתיים כאן, לאחר סיכום המסקנות וההשפעה הרחבה של התרבות האשורית על התורה. זהו החלק האחרון של המאמר, כפי שמופיע במקור. התרגום המלא הושלם תוך שמירה על דיוק למקור, תוך תרגום התוכן בשלמותו ובחלוקה לחלקים כפי שביקשת.