מוצאו השומרי של האיסלאם והיחסים שלו עם יהודים מאת אלסנדרו דמונטיס

3 months ago
28

https://alexanderlevites.blogspot.com/2024/11/blog-post_21.html מוצאו השומרי של האיסלאם והיחסים שלו עם יהודים מאת אלסנדרו דמונטיס
מוצאו השומרי של האיסלאם והיחסים שלו עם היהדות
מאת: אלסנדרו דמונטיס
קישור לפוסט המקורי בפייסבוק
מונע על ידי שאלות רבות שהופנו אליי מקוראים בנוגע לאיסלאם, החלטתי לנסח את מחשבותיי בנושא בצורת מאמר. מדובר במשימה מורכבת ומאתגרת, שכן הנושא רחב היקף, ומשתרע על פני לפחות 2500 שנה של היסטוריה, תרבויות, מקומות ודמויות. כדי לעשות סדר בדיון, יש לחלק את הנושא להיבטים שונים: היסטורי-גיאוגרפי, לשוני ודתי-סמלי. התזה המרכזית שלי היא שהאיסלאם, בדומה ליהדות, הוא דת שמקורה שומרי או לפחות אכדי. יתרה מכך, אני טוען כי מוחמד, מייסד האיסלאם, היה חסיד של האל האכדי סין, הידוע גם כננר בשומרית. כיצד הגעתי למסקנות אלו? להלן ניתוח מפורט של ההיבטים השונים.
ההיבט ההיסטורי-גיאוגרפי
בסביבות שנת 610 לספירה, החל הנביא מוחמד לקבל התגלויות מאל שנקרא אללה, התגלויות שנמשכו עד מותו בשנת 632. התגלויות אלו נמסרו תחילה בעל-פה, ולאחר מותו של הנביא הן נרשמו, עברו עיבוד וסטנדרטיזציה על ידי תלמידיו, והפכו לקוראן. התורות קבעו כי אללה הוא האל היחיד, המכונה "הרחמן". השם שניתן לדת זו היה "איסלאם", מונח שמקורו בערבית במילה "אל-אסלאם", שמשמעותה הדתית היא "כניעה מוחלטת לאל", אך מבחינה לשונית היא מבטאת גם "שלמות" או "מלאות".
מוחמד החל להפיץ את תורתו בעיר הולדתו, מכה, אך נתקל בעוינות מצד תושביה ונאלץ להגר בשנת 622 לעיר ית'רב, שלימים נקראה אל-מדינה (או מדינה אל-מֻנַוַּרַה, "העיר הזוהרת"). הגירה זו, המכונה "ההִיג'רה", מסמנת את תחילת הלוח האיסלאמי. בחירתו של מוחמד בית'רב לא הייתה מקרית. לעיר זו יש היסטוריה ארוכה, המוזכרת כבר כ-1100 שנים קודם לכן, בתקופתו של נבונאיד, המלך האחרון של בבל (550–530 לפנה"ס).
נבונאיד, בנו של הכוהנת אדה-גופי מחרן, היה חסיד נלהב של האל האכדי סין (ננר בשומרית), אל הירח. למרות ששמו של נבונאיד היה תיאופורי והתייחס לאל הבבלי נבו (בנו של מרדוך), הוא הקדיש את חייו לקידום פולחן האל סין. אסטלת אדה-גופי חושפת כי הכוהנת כרתה ברית עם האל סין: בנה, נבונאיד, יהפוך ל"מלך גדול" אם יחזיר את פולחן סין למקומותיו המקוריים ויקדם את כתו בארצו. אחד המקומות שבהם נבונאיד ביסס מחדש את פולחן סין היה ית'רב, היא מדינה, הממוקמת בחלק המערבי של חצי האי ערב, דרום-מזרחית לחצי האי סיני, בסמוך למכה.
ההיבט הלשוני
האל סין, הידוע בשומרית כננר, נקרא גם ננה, ושמו נכתב בשתי צורות בכתב היתדות: Shesh.Ki ("אחי הארץ") ו-Nar.Nar ("הזוהר"). שמה המלא של מדינה בתקופת מוחמד היה "מדינה אל-מֻנַוַּרַה", שפירושו המילולי הוא "העיר הזוהרת", התואם את שמו של האל ננר ("הזוהר").
השם "נבונאיד" עצמו מורכב מ"נבו" (שם האל הבבלי) ו"נאיד", שמקורו בפועל האכדי NADU, שמשמעותו "לשבח". בערבית, הפועל המקביל הוא השורש "חמד", המופיע בשם "מוחמד", שמתורגם כ"המושבח" או "הראוי לשבח". המונח "איסלאם" נגזר מהמילה הערבית "אל-אסלאם", שמשמעותה "שלמות" או "כניעה לאל", אך מקורו הלשוני נעוץ במילה האכדית SALAMU, שמקורה במילה השומרית SILIM. מילים אלו נושאות משמעויות מגוונות, כולל "להיות בריא", "לעקוב", "להיות שלם", "לשמור" ו"להשלים".
המילה הערבית "סלאם" (שלום), הנגזרת מהשורש SLM, זהה מבחינה לשונית ל"אסלאם", ומקבילה למילה האכדית SALAMU. ניתוח זה מצביע על קשר לשוני עמוק בין השפות השומרית, האכדית והערבית, המחזק את ההשערה בדבר מקור משותף.
ההיבט הדתי-סמלי
על פי האמונה האיסלאמית, "אב" הערבים והאב הקדמון של הדת הוא ישמעאל, אחיו למחצה של יצחק ובנו של אברהם, הפטריארך המוכר כאבי היהדות. סמל האיסלאם, סהר הירח, זהה לסמל של האל סין, אל הירח האכדי. יתרה מכך, שמות האלים האכדיים נכתבו תמיד עם הסימן "דינגיר" (כוכב) לפניהם, המציין אלוהות. הלוח האיסלאמי הוא לוח ירחי, התואם את אופיו של סין כאל הירח.
ניתוח ההקבלות מראה כי האיסלאם והיהדות חולקות מקור משותף, המושרש בתרבות האכדית-שומרית. האל ננר-סין ("הזוהר") היה אחיו של האל אישכור-אדד, שזוהה במחקר כמקבילה אפשרית ליהוה המקראי (ראו מאמרים קודמים של המחבר, כגון "הולדת יהוה" ו"יהוה לפני יציאת מצרים"). קשר זה מצביע על זיקה עמוקה בין שתי הדתות, ששתיהן נובעות ממטריצה תרבותית משותפת במסופוטמיה העתיקה.
סיכום
הניתוח ההיסטורי, הלשוני והדתי-סמלי מראה כי האיסלאם, בדומה ליהדות, נושא עמו שורשים שומריים ואכדיים עמוקים. בחירתו של מוחמד במדינה כמרכז דתי, הקשרים הלשוניים בין שמות ומונחים כמו "מוחמד", "אסלאם" ו"סלאם" לשפות המסופוטמיות, והסמליות המשותפת של סהר הירח, מצביעים על המשכיות תרבותית ודתית מהמסורות השומריות-אכדיות. הקשרים אלו ממחישים את הדמיון העמוק בין האיסלאם ליהדות, כדתות שצמחו מאותו בסיס תרבותי במסופוטמיה העתיקה.

חקר מקורות נוספים של שומר

השפעה תרבותית אכדית

Loading comments...