יהדות כפסיפס אנונאקי המסורת היהודית שימרה שכבות נסתרות של פולחני האנונאקים

https://alexanderlevites.blogspot.com/2025/05/blog-post_23.html
היהדות אינה "דת טהורה" אלא תרכובת מתוחכמת של מיתוסים, שהפכו לנרטיב מונותאיסטי ייחודי.

הקבלות ביהדות בין פולחנים קשורים לאנונאקים -נטרו

"חיבור שורשי בין מסופוטמיה, האנונאקים והמסורת היהודית – סמליות, טקסים והשפעות נסתרות בקריאה מחודשת של המיתוסים המסופוטמיים והטקסטים המקראיים, עולה תמונה מורכבת ומרתקת: יסודות עמוקים מהפנתיאון השומרי-אכדי-בבלי עוצבו מחדש בתודעה היהודית.

סִין/נַנַּר והסינגוג –

בית הכנסת כקוד סמל לירח ולשלטון הזמן המילה היוונית συναγωγή (סינאגוגה) פירושה "התכנסות", אך הצליל Sin מהדהד את שמו של נַנַּר/סִין – אל הירח השומרי, אדון הזמן, לוח השנה והחגים. בית הכנסת, המרכז הטקסי שמכתיב את מעגל החגים, ממשיך אולי – גם מבלי דעת – פולחן עתיק לסִין, אל הירח מהעיר אור, מולדתו של אברהם.

התפילין והכעבה – הקוביות השחורות כשער אנרגטי לאלים. התפילין (קוביות שחורות) והכעבה במכה – מבנים שחורים בקובייה – מהווים אנלוגיה מדהימה. הקובייה כסמל גאומטרי קדוש מופיעה במזרח הקדום. ייתכן שמדובר בשארית לפולחן אנונאקי.

אבן הכעבה מיוחסת למטאור – אבן מהשמיים – מהדהדת את מושג "אבני האלים" במסופוטמיה.

אמן – האם

מאמֵן או אַמון-רא? המילה "אמן" מושרשת בעברית ב"אמונה" ואמת, אך לא ניתן להתעלם מהדמיון הפונטי ל**"אמון-רא"** המצרי, האל העליון והסתר. יהודים במצרים הכירו את הפולחן הזה, וייתכן שהתפילה "אמן" היא זיכרון חבוי לפנייה לכוח שמימי-קוסמי.

אקיטו וראש השנה –

השפעה בבלית ישירה - חג האקיטו הבבלי, שבו חגגו את ניצחון מרדוך והכתרתו, עיצב את מבנה ראש השנה – יום הדין והתחדשות הבריאה.

"המלכת האל" בתפילות ראש השנה מזכירה את קריאת "מלוך על כל העולם כולו" ומקורה ב"כתר מרדוך"

דומוזי, שלושת השבועות ותמוז

אבל הקיץ בתמוז, תענית ויללות על "חורבן הבית", מזכירים את פולחן דומוזי/תמוז – האל שמת ויורד לשאול. יחזקאל ח' מעיד על נשים בוכות את התמוז. הקבלות אלו מחזקות את טענת ההמשכיות.

אסתר ואישתר – המגילה כתחפושת למסורת בבלית אישתר/איננה – אלת האהבה והמלחמה – מהדהדת במגילת אסתר: שם דומה, סיפור הצלה ומסכות של זהות. חג פורים נופל על ראש השנה הבבלי של אישתר ומרדוך – עוד שכבת השפעה.

אנליל, נינורתה ו"צבאות"

אנליל, אל הסערה, השליט על גורלות ומלחמות, עיצב את דמות יהוה "איש מלחמה". "צְבָאוֹת" – תואר לאל – נלקח ישירות מעולם האלים המסופוטמי (נינורתה – אל הצבא).

יהוה המקראי מתנהג לא פעם כאנליל: דורש השמדה טוטאלית של עמים (חרם), שולח מבול, סופר את עמו במפקד צבאי.

רִמּוֹן (Adad) והמספר

613

""כפלח הרמון רקתך" (סנהדרין לז ע"א) – אל הסערה והגשם הסורי-כנעני – משאיר עקבות: רימונים על בגדי כהן גדול, קשר לספרות.

אלישע משיב לו באורח מעורפל: "לך לשלום". בהתחשב במעמדו של נעמן ובאירוע זה, נראה כי רימון היה אחד האלים המרכזיים של הסורים, אשר נעבדו בדמשק. הוא זוהה עם רמנו (Rammanu), אל אשורי של הרוח, הגשם והסערה.

השם "רימון" מופיע גם בשמות פרטיים סוריים כגון חדד-רימון וטברימון, מה שמחזק את הקשר בין רימון לבין האל הסוער חדד, הידוע גם בשם בעל. במסורת המסופוטמית, רמנו נחשב לאל הרעם והגשם, ושמו נגזר מהשורש האכדי "ramāmu", שפירושו "לרעם" או "לשאג" .

Jewish Virtual Library

הזיהוי של רימון עם רמנו וחדד מצביע על כך שמדובר באותו אל סוער, אשר קיבל שמות שונים בתרבויות שונות באזור הסהר הפורה. בדמשק, רימון היה כנראה האל העליון, ובית המקדש שלו שימש מקום פולחן מרכזי.

התגובה של אלישע לנעמן, "לך לשלום", משקפת גישה סובלנית כלפי מצבו המורכב של נעמן, אשר נאלץ להמשיך ללוות את אדונו לבית רימון, למרות אמונתו החדשה באלוהי ישראל. תשובה זו נתפסת כמתן היתר מוסרי לנעמן, תוך הבנה למצבו האישי והפוליטי..

מספר המצוות 613 עשוי להיקשר לחשיבות המספרים במסופוטמיה ולפולחן הרימון כפרי קדוש

.נבו-נביא וישוע כמרדן מול אנליל

נֵבוּ, בנו של מרדוך, אל החוכמה והכתיבה, דומה למושג נביא. ישוע נתפס בברית החדשה כנביא מרדן, מתעמת עם ממסד שמייצג את "אנליל". הצליל Nabu – Nabi – Navi מחזק את ההקבלה. אולי ישוע שילב מיתוסים דומוזיים ואנונאקיים – המורד שמוקרב וקם.

JESASS!!!! )))))))))))

סוכות, נרגל ואברקסס

החג סוכות עלול לשמר זכר לפולחן לסכות או סאקוד" – מקדש זמני לאלים.

"תרנגול כפרות" – גלגול של נרגל ואברקסס – אלי מוות ואש (ראש תרנגול, גוף אדם ונחש).סיכום:

היהדות כגלגול מתוחכם של סיפור אנונאקי המסורת היהודית, כפי שנמסרה לנו, שימרה שכבות עמוקות של פולחנים, סמלים ומיתוסים מסופוטמיים. מאבק בין אנליל למרדוך,

סִין ונַנַּר, דומוזי ואישתר – כולם חיים בתפילות, בטקסים ובסמלים, לעיתים נסתר מהעין אך ברור למי שמביט בעין השומרית.