Jacques Brel: Quand On N'A Que L'Amour - 8. J’en appelle (1957 / Studio Album)

Jacques Brel / J'en appelle

J'en appelle aux maisons
Écrasées de lumière
J'en appelle aux amours
Que chantent les rivières
À l'éclatement bleu
Des matins de printemps
À la force jolie
Des filles qui ont 20 ans
À la fraicheur certaine
D'un vieux puit de désert
À l'étoile qu'attend
Le vieil homme qui se perd
Pour que monte de nous
Et plus fort qu'un désir
Le désir incroyable
De se vouloir construire
En se désirant faible
Et plutôt qu'orgueilleux
En se désirant lâche
Plutôt que monstrueux
J'en appelle à ton rire
Que tu croques au soleil
J'en appelle à ton cri
À nul autre pareil
Au silence joyeux
Qui parle doucement
À ces mots que l'on dit
Rien qu'en se regardant
À la pesante main
De notre amour sincère
À nos 20 ans trouvés
À tout ce qu'ils espèrent
Pour que monte de nous
Et plus fort qu'un désir
Le désir incroyable
De se vouloir construire
En préférant plutôt
Que la gloire inutile
Et le bonheur profond
Et puis la joie tranquille
J'en appelle aux maisons
Écrasées de lumière
J'en appelle à ton cri
À nul autre pareil

ז'אק ברל / ערעור

אני פונה לבתים
נמחץ באור
אני פונה לאהבות
מה הנהרות שרים
לפרץ הכחול
בוקר אביבי
עם די כוח
בנות בנות 20
בטח טרי
מבאר מדבר ישנה
לכוכב שמחכה
הזקן שהולך לאיבוד
כדי שנקום
וחזק יותר מהרצון
הרצון המדהים
לרצות לבנות
מתוך רצון להיות חלש
ולא גאה
מתוך רצון להיות פחדן
במקום מפלצתי
אני קורא לצחוק שלך
שאתה מתכווץ בשמש
אני פונה לבכי שלך
כמו לא אחרת
בשקט משמח
מי מדבר בשקט
למילים האלה שאנחנו אומרים
רק מלהסתכל אחד על השני
ביד קשה
על אהבתנו הכנה
אצלנו נמצא 20 שנה
לכל מה שהם מקווים לו
כדי שנקום
וחזק יותר מהרצון
הרצון המדהים
לרצות לבנות
מעדיף דווקא
התהילה חסרת התועלת הזו
ואושר עמוק
ואז השמחה השקטה
אני פונה לבתים
נמחץ באור
אני פונה לבכי שלך
כמו לא אחרת