מדגלי ישראל לדגלי גאווה (#311) | משה פייגלין (19/02/2023 – כ״ח בשבט ה׳תשפ״ג)

19/02/2023 – כ״ח בשבט ה׳תשפ״ג

מדגלי ישראל לדגלי גאווה

מוזר?!
יום העצמאות ויום ירושלים, הפסידו אצלנו לטובת –
חודש הגאווה.

את הנפת דגלי הלאום ביום העצמאות,
השאירו בשמאל לילדותיים הסרוגים האלה, ההם ששכחו “להתקדם” מן הפרימיטביות הלוקאלית אל זהויות גלובליות מתקדמות….

ויום ירושלים?
הוא בכלל הפך לחגיגה פרטית של מגזר הלא מתקדמים, הסרוגים ההם – שלא לומר החשוכים כן…

לעומת זאת את יום הגאווה, הפכנו לשבוע הגאווה, ואח”כ לחודש הגאווה וכל הארץ דגלים דגלים –

דגלי גאווה כמובן
לא כחול לבן חלילה…

ופתאום, מהפך.

אמנם פה ושם אנו עדיין מוצאים עדיין בהפגנות השמאל, דגלי אש”פ ודגלי גאווה, אבל,

מהר מאוד הבינו שם משהו, ופתאום,
מפגן כזה של פטריוטיזם לאומי – ועוד בשמאל…
מזמן לא נראה ברחובותינו…

מה קורה כאן?
מניין הלאומיות הקורנת הזו בהפגנות השמאל?

ובכן שימו לב,

מה שההפגנות הללו אומרות, זה בדיוק את מה שאנחנו אמרנו בהפגנות נגד הסכמי אוסלו.

זו ארצנו…

אלא שכשאנו אמרנו זו ארצנו,
התכוונו זו ארצם של היהודים – כל היהודים, ימין ושמאל כאחד.

האמירה שלנו היתה לאומית!

וכשהשמאל מניף את דגלי ישראל הוא אומר זו ארצנו – ארצו של המגזר.

האמירה שלהם היא מגזרית.

הרפורמה במערכת המשפט מאיימת על ההגמוניה של השמאל.

עכשיו נזכרים שם להניף את דגלי ישראל – והרבה, כדי לומר

זו לא ארצכם, זו ארצנו…