פרופסור אודי קימרון: האם משהו מכל זה נראה לכם הגיוני?

זוכרים שלא יכולתם לצאת מהבית למרחק של יותר מ-100 מטר?
זוכרים שסגרו עסקים, מקומות בילוי, ומקומות עבודה?
זוכרים שילדיכם נחשבו רוצחי זקנים בפוטנציה ומנעו מהם חינוך והשכלה במשך חודשים רבים?
זוכרים את הכריזה לשמור מרחק אחד מהשני ולעטות מסיכות?
זוכרים את השוטרים מחפשים ברחובות אנשים חשופי פה ואף?
זוכרים אותם מתנפלים ואוזקים אשה שאכלה לתומה על ספסל ציבורי?
זוכרים שסגרו את נתב"ג לכניסת ווריאנטים?
זוכרים שבקניית פיצה, לפני שנשאלתם על תוספת גבינה, התבקשתם להראות תעודת מתחסן?
זוכרים שכדי לשמור על מקום עבודתכם - נדרשתם להתחסן שלוש פעמים?

במבט לאחור, משהו מזה נשמע הגיוני? ראוי? יעיל?
האם מישהו היום באמת סבור שניצבנו בפני מגיפת סוף האנושות כפי שציירו לנו אותה?
האם מישהו באמת סבור שהצעדים שננקטו הועילו אפילו מעט?
האם מישהו סבור שאלמלא הצעדים הללו הייתה מתרחשת קטסטרופה יותר גדולה ממה שהצעדים עצמם גרמו?

האם לא ברור שההיסטריה וההתנהגות הזאת נבעה משטיפת מוח תקשורתית ומפסיכוזה המונית?
האם בדיעבד לא ברור שמדובר בטירוף?
האם לא מובן שהצעדים הללו שעלו הון תועפות, הם האחראים המרכזיים לאינפלציה ולמשבר הכלכלי אשר לפתחנו?
האם לא מובן שהצעדים הללו, שחצו קווים אדומים, היוו שבירה של מוסכמות דמוקרטיות?
האם לא מובן שהצעה לסגירת רשתות חברתיות ב"זמן חירום" המושמעות מפי לא פחות ממפכ"ל המשטרה, יסודן בשלילת זכויות הפרט שכבר נלקחת כמובן מאליה בשם "החירום"?

הרבה אנשים, ואני בתוכם, מצולקים ממה שהתרחש.
היינו מניחים לזה, לולא היו הצלקות כה מפחידות - כי אין כלל מנגנונים שיימנעו את הטירוף הבא.
רק אם נתחיל לראות אמינות, שקיפות, ונטילת אחריות, והקמת מנגנוני פיקוח נוכל להירפא.
רק אם האחראים למחדלים יישלמו מחיר - נוכל לשקוט, ללטף את הצלקות, ולומר לעצמנו שזה לא ישוב.

אנו צריכים אתכם כדי להמשיך לפעול. זקוקים למימון כדי לקדם בכל הדרכים את המטרה של "לעולם לא עוד", לפחות לא בדורנו ובדורם של ילדינו.