דר טום קואן מדבר על אתגר הנגיפים ומוכיח שאף מעבדה או מומחה לא הצליחו לבודד את וירוס הקורנה והמסקנה שהוא אינו קיים

ליישב את הדיון בנגיף

"טפיל קטן המורכב מחומצת גרעין (RNA או DNA) סגורה במעטפת חלבון שיכולה לשכפל רק בתא מארח רגיש."

עברו יותר משנתיים מאז פרוץ משבר "הקורונה", ששינה את מסלול עולמנו. העיקרון הבסיסי של המשבר הזה הוא ש"וירוס" קטלני וחדשני, SARS-CoV-2, התפשט ברחבי העולם והשפיע לרעה על חלקים גדולים של האנושות. מרכזית בעקרון זה היא החוכמה המקובלת לפיה וירוסים, המוגדרים כחלקים משכפלים ומצופים בחלבון של חומר גנטי, DNA או RNA, קיימים כישויות עצמאיות בעולם האמיתי ומסוגלים לפעול כמחוללי מחלות. כלומר, מה שנקרא חלקיק עם ציפוי החלבון והפנים הגנטי מקובל להאמין להדביק רקמות ותאים חיים, לשכפל בתוך רקמות חיות אלו, לפגוע ברקמות בזמן שהוא עושה את דרכו החוצה, ובכך גם מאמינים. ליצור מחלה ולפעמים מוות אצל המארח שלה - מה שנקרא תיאוריה ויראלית של סיבת מחלות. לאחר מכן אומרים שחלקיקי הנגיף לכאורה מסוגלים לעבור למארחים אחרים, ולגרום להם מחלות גם כן.

לאחר מאה של ניסויים ומחקרים, כמו גם מיליארדי דולרים שהושקעו ב"מלחמה נגד וירוסים" זו, עלינו לשאול האם הגיע הזמן לשקול מחדש את התיאוריה הזו. במשך כמה עשורים, רופאים ומדענים רבים טוענים כי הבנה מקובלת זו של וירוסים מבוססת על תפיסות שגויות בסיסיות. ביסודו של דבר, במקום לראות ב"נגיפים" ישויות עצמאיות, אקסוגניות, פתוגניות, הרופאים והמדענים הללו הציעו שהם פשוט חלקיקי פירוק רגילים ובלתי נמנעים של רקמות לחוצות ו/או מתות וגוססות. לכן הם אינם פתוגנים, הם אינם מזיקים ליצורים חיים אחרים, ואין סיבות מדעיות או רציונליות לנקוט באמצעים כדי להגן על עצמך או על אחרים מפניהם. נראה כי התפיסות השגויות לגבי "וירוסים" נובעות במידה רבה מאופי הניסויים המשמשים כראיה לטענה שחלקיקים כאלה קיימים ופועלים באופן הפתולוגי לעיל. בעיקרו של דבר, הפרסומים בווירולוגיה הם ברובם בעלי אופי תיאורי, ולא ניסויים מבוקרים וניתנים לזיוף מונעי השערות שהם לב ליבו של המדעי
שיטה.

אולי העדות העיקרית לכך שהתיאוריה הנגיפית הפתוגנית היא בעייתית היא שאף מאמר מדעי שפורסם מעולם לא הראה שחלקיקים הממלאים את ההגדרה של וירוסים בודדו וטיהרו ישירות מרקמות או נוזלי גוף של אדם או חיה חולים כלשהם. באמצעות ההגדרה המקובלת של "בידוד", שהיא הפרדה של דבר אחד מכל שאר הדברים, יש הסכמה כללית שזה מעולם לא נעשה בהיסטוריה של הווירולוגיה. חלקיקים שבודדו בהצלחה באמצעות טיהור לא הוכחו כבעלי יכולת שכפול, זיהומיות וגורמי מחלות, ולכן לא ניתן לומר שהם וירוסים. בנוסף, ה"עדויות" המוצעות על וירוסים באמצעות "גנומים" וניסויים בבעלי חיים נובעות מתודולוגיות עם בקרות לא מספיקות.

הניסויים הבאים יצטרכו להסתיים בהצלחה לפני שהתיאוריה הוויראלית תיחשב כעובדתית:
1. חלקיק ייחודי בעל מאפיינים של וירוס מטוהר מרקמות או נוזלים של יצור חי חולה. שיטת הטיהור שבה יש להשתמש נתונה לשיקולם של הוירולוגים, אך יש לספק מיקרוגרפי אלקטרונים כדי לאשר את הטיהור המוצלח של חלקיקים נגיפיים לכאורה זהים מבחינה מורפולוגית;
2. החלקיק המטוהר מאופיין ביוכימית על מרכיבי החלבון והרצף הגנטי שלו;
3. הוכח שהחלבונים מקודדים על ידי אותם רצפים גנטיים;
4. החלקיקים הנגיפים המטוהרים לבדם, דרך נתיב חשיפה טבעי, גורמים למחלה זהה
בנבדקים, על ידי שימוש בבקרות תקפות;
5. לאחר מכן יש לבודד מחדש בהצלחה חלקיקים (באמצעות טיהור) מהנבדק ב-4 לעיל, ולהוכיח שהם בעלי אותם מאפיינים בדיוק כמו החלקיקים שנמצאו בשלב 1.

עם זאת, אנו מבינים כי ייתכן שהווירולוגים לא ינקטו את הצעדים המפורטים לעיל, ככל הנראה משום שכל הניסיונות עד כה נכשלו. כעת הם פשוט נמנעים מהניסוי הזה, ומתעקשים שלא ניתן למצוא את מה שהם אומרים שהם "וירוסים" בכמות מספקת ברקמות של כל אדם או חיה חולה כדי לאפשר ניתוח כזה. לכן, החלטנו לפגוש את הוירולוגים באמצע הדרך. בשלב ראשון, אנו מציעים להעמיד את השיטות בשימוש הנוכחי למבחן. הוירולוגים טוענים שהנגיפים הפתוגניים הללו קיימים ברקמות, בתאים ובנוזלי הגוף שלנו, מכיוון שהם טוענים שהם רואים את ההשפעות של החלקיקים הייחודיים הללו במגוון תרבויות תאים. תהליך זה הוא מה שהם מכנים "בידוד" של הנגיף. הם גם טוענים שבאמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים הם יכולים לראות את החלקיקים הייחודיים הללו בתוצאות של תרביות התאים שלהם. לבסוף, הם טוענים שלכל "זן" של וירוס פתוגני יש את הגנום הייחודי שלו, אותו ניתן לרצף ישירות מנוזלי הגוף של האדם החולה או מתוצאות של תרבית תאים. כעת אנו מבקשים מקהילת הווירולוגיה להוכיח כי טענות אלו תקפות, מדעיות וניתנות לשחזור. במקום לעסוק בדיבור מילולי בזבזני, הבה נשאיר את הטיעון הזה על ידי ביצוע ניסויים ברורים, מדויקים, מדעיים שיראו, ללא כל ספק, האם הטענות הללו תקפות.

אנו מציעים את הניסוי הבא כשלב הראשון בקביעה האם קיימת ישות כזו כמו וירוס אנושי פתוגני...

צעד ראשון
5 מעבדות וירולוגיה ברחבי העולם ישתתפו בניסוי זה ואף אחת לא תדע את זהות המעבדות האחרות המשתתפות. ימונה מוניטור שיפקח על כל השלבים. כל אחת מחמש המעבדות תקבל חמש דגימות אף-לוע מארבע קטגוריות של אנשים (כלומר 20 דגימות כל אחת), אשר:

1) אינם מקבלים כעת או מטופלים לאבחון רפואי;
2) קיבלו אבחנה של סרטן ריאות;
3) קיבלו אבחנה של שפעת A (על פי הנחיות מוכרות); או מי
4) קיבלו אבחנה של 'COVID-19' (באמצעות "בדיקת PCR" או בדיקת זרימה לרוחב.)

האבחנה של כל אדם (או "אי אבחון") תאומת באופן עצמאי, והדוחות הפתולוגיים יהיו זמינים בדוח המחקר. המעבדות יהיו עיוורים לאופי של 20 הדגימות שהם יקבלו.
לאחר מכן כל מעבדה תנסה "לבודד" את הנגיפים המדוברים (שפעת A או SARS-CoV-2) מהדגימות או להגיע למסקנה שאין נגיף פתוגני.

כל מעבדה תציג צילומים המתעדים את ה-CPE (אפקט ציטופתי), אם קיים, ותסביר בבירור כל שלב בתהליך התרבות והחומרים שבהם נעשה שימוש, כולל פרטים מלאים של הפקדים או "זיהומים מדומים". לאחר מכן, כל מעבדה תקבל תמונות מיקרוסקופ אלקטרוני מאומתות באופן עצמאי של הנגיף ה"מבודד", אם קיים, כמו גם תמונות המראות את היעדר הנגיף (ככל הנראה, באנשים בבאר ובאנשים עם סרטן ריאות). מיקרוסקופ האלקטרונים יהיה גם עיוור לאופי הדגימות שהם מנתחים. כל ההליכים יתועדו בקפידה ובמעקב.

שלב שני
כל הדגימות יישלחו לאחר מכן לרצף גנומי ושוב המפעילים יישארו עיוורים לאופי הדגימות שלהם. ניתן היה לצפות שאם 5 מעבדות יקבלו חומר מאותה דגימה של חולה שאובחנה עם COVID-19, כל מעבדה צריכה לדווח על רצפים זהים של הגנום לכאורה של SARS-CoV-2. מצד שני, הגנום הזה לא אמור להימצא בדגימות אחרות.

(הערה: הצהרה זו היא מתווה קצר של הניסויים המוצעים - ברור שיהיה צורך לפתח פרוטוקול מפורט ומסוכם על ידי המעבדות והחותמים).

אם הוירולוגים לא מצליחים להשיג תוצאה משביעת רצון מהמחקר הנ"ל, אזי הטענות שלהם לגבי איתור "וירוסים" יתבררו כלא מבוססות. יש להפסיק לאלתר את כל האמצעים שננקטו כתוצאה מתביעות אלו. אם הם יצליחו במשימה הראשונה הזו, נעודד אותם להמשיך לניסויי הטיהור הנדרשים כדי להשיג את הראיות המוכיחות לקיומם של וירוסים.

האינטרס של כולם להתייחס לנושא הבידוד, ועצם קיומם, של וירוסים לכאורה כמו SARS-CoV-2. לשם כך נדרשת הוכחה לכך שכניסת חלקיקים דמויי וירוסים לתאים חיים מבחינה מורפולוגית וביוכימית היא הכרחית ומספיקה גם כדי לגרום להופעת החלקיקים הזהים, שהם מדבקים וגורמים למחלות.

אנו מקדמים בברכה את התמיכה והמשוב שלך ליוזמה זו.

חותמים,

תומאס קואן, MD
Jitendra Banjara, MSc
Mufassil Dingankar, BHMS
אנדרו קאופמן, MD
פול מקשיהי,
סעיד קורשי, דוקטורט
אמנדה וולמר, NDoc

מארק ביילי, MD
קלי ברוגן, MD
מייקל דוניו, MS
ולנטינה קיסלבה, MD
פרופ' טימותי נואקס, MD
סטפנו סקוגליו, דוקטור
מייקל יידון, דוקטורט

סמנתה ביילי, MD
קווין קורבט, דוקטורט
ג'ורדן גרנט, MD
קריסטין מאסי, MSc
סאצ'ין פתקר, BAMS
מייק סטון, BEXSc